האם מוכרת לכם התחושה הזו שמסתובבת בבטן ולא נותנת מנוח? האם בטקסט הפנימי שלכם עם עצמיכם יש איזושהיא שאלה מטרידה שלא מרפה? אולי תחושה קשה שמשהו בי מקולקל, אולי משהו אצלי לא בסדר.
כמה פעמים שאלתם את עצמכם למה אני לא מצליח/ה להשיג מה שאני רוצה? למה יש פער לעיתים גדול בין מה שאני רוצה לעצמי לבין מה שאני מצליחה להשיג?
סיטואציות בהן אני יודעת מה צריך לעשות, איך צריך להתנהג, מה יש לומר ועדיין ברגע האמת המילים לא יוצאות מהפה, הגוף מתכווץ בחוסר נוחות, אני מחכה לרגע המתאים לומר את דבריי, והרגע הזה לא מגיע?
כמה פעמים הבטחתם לעצמכם לשנות את זה? להתגבר על הפחד ? על הבושה? בפעם הבאה להביא את עצמכם לידי ביטוי טוב יותר, בזמן הנכון, להיות ברורים, מדוייקים, רהוטים, להביא את עצמכם לידי ביטוי מיטבי עם ביטחון, וברגע האמת זה לא קורה?
אם נתקלתם במצבים כאלו במצבי חיים שונים כמו בקבלה למקום עבודה, ראיון חשוב עם הבוס, שיחה משמעותית עם בן הזוג, דייט שלא צלח, יש לי בשבילכם בשורה רעה ובשורה טובה:
הבשורה הרעה (כי עדיף להתחיל ברע ולסיים איתו מהר..) היא שהמקום הזה בתוככם שחסר את הביטחון, שיש בו את המבקר הפנימי הבריון שלכם שמקטין ומנמיך כל זה הוא חלק מכם והמקום ששזה תפס בתוככם אינו חדש.
זהו דפוס, תבנית, צורת התנהלות שהיא חלק מכם והתפתחה לה לאוטומט המופעל בכל סיטואציה שיש בה סיכון, חשש מכישלון, צורך לקחת מקום ולהתבלט, או כאשר בוחנים אתכם והרבה עיניים נשואות אליכם.
הבשורה הטובה היא שזו לא גזירת גורל וניתן לעשות בזה שינוי. זה תהליך שדורש את ההסכמה שלכם להתבונן על זה אבל זו לא משימה בלתי אפשרית והיא לגמרי בידיים שלכם.
זה אפשרי. אפשרי בכל גיל, אין מאוחר מידי לזה ועכשיו זה הזמן שבו זה אפשרי יותר מתמיד.
כל אחד מאיתנו יודע מתי דפוסי ההתנהגות שלו שהורגל בהם לאורך שנים עובדים ומתי משהו משתבש ולא עובד עבורינו כמו שצריך.
יש לי את היכולת והידע והניסיון ללוות אתכם עקב בצד אגודל, לאט לאט בקצב שלכם. אנחנו נזהה ביחד את המקומות הכואבים והחלשים, החסמים, הפחדים, נמפה אותם, נקרא להם בשם, נתיידד איתם, עד כמה שזה נשמע משונה, והכי חשוב נבין שזה אמנם חלק מאיתנו אבל רק חלק ויש בנו הרבה יותר מזה.
יש בנו גם כוחות, יכולות, משאבים פנימיים, חוזקות, איכויות מיוחדות רק לנו. נכיר ונתיידד גם איתם, ניתן להן מקום, נצמיח אותם ונהנה מכך שנגלה שבעצם זה תלוי רק בנו. את תחושת הערך העצמי ואת האהבה העצמית אפשר להביא מבפנים החוצה.
זהו תהליך מעצים, מרענן, מצמיח ומשחרר. הוא משחרר אותנו מהתלות בהערכה חיצונית, מהתלות בהתפעלות חיצונית מאיתנו. כשיש לנו את עצמינו, אנחנו לא לבד, לא בודדים ולא תלויים בחסדים של אחרים.
המשמעות היא וזו הבשורה הטובה, שגם תחושות פנימיות ואישיות קשות מאוד הן לא גזירת גורל. זה בר שינוי ובשליטה מלאה שלנו, בינינו לבין עצמינו, בלי תלות באף גורם חיצוני, בלי צורך לקבל אישור מאחרים.לכל אחד מאיתנו יש צרכים שלא מולאו בילדותינו והופכים להיות מטרת חיים למלא אותם. החוויה החסרה מהילדות היא קשה לנו עד מאוד ואנחנו מנסים לעיתים חיים שלמים ומבלי שנהיה מודעים לכך, למלא אותה מבחוץ. המפגש עם הילד הפנימי הפגוע, הקבלה שלו ופיתוח מערכת יחסים חדשה וחומלת איתו מבטיחים לנו הפחתה בכאב, התמלאות מבפנים ויציאה אל העולם שלמים יותר.
זו היציאה שלנו מעבדות לחירות, מתלות באחרים לתפיסה עצמית חיובית שבאה מבפנים, מתוכינו ואינה תלויה בדבר.
בעזרת כלים כמו התמקדות, גשטאלט- הכסא הריק, דמיון מודרך, האקומי, ריפוי הילד הפנימי ועוד אתם יכולים להכיר טוב יותר את עצמכם ולראות שיש לכם בחירה וחופש להיות מי שאתם רוצים להיות ולעשות את התנועה הזו קדימה.
הבשורה הטובה היא בעצם שתי בשורות הכרוכות זו בזו:
- זה בידיים שלכם, בתודעה שלכם ובגוף שלכם לעשות שינוי בתפיסה העצמית, לנוע לעבר קבלה עצמית, לקחת המושכות לידיים, להעיר את מנהל הבית שינהל את כל המקומות שבנו וייתן מקום גם לעוצמות ולאיכויות לפרוח.
- יש לי את הכלים לעזור לכם לבצע את התנועה הפנימית הזו שהיא עולם ומלואו בביטוייה החיצוניים ובפוטנציאל הגלום בה.