אחד הדברים השכיחים ביותר שאני פוגשת בקליניקה היא הקושי העצום לקבל את עצמינו כפי שאנחנו. הקושי להאמין שאנחנו טובים מספיק, שמגיע לנו להיות שמחים, שיהיה לנו טוב, שמגיע לנו בכלל, שמותר לנו, שזה בסדר לקבל ולא רק לתת.
הרבה מהפונים אלי, כל אחד מסיבותיו הוא, חולקים את המקום התובעני בתוכם שדורש מהם להיות הכי טובים שאפשר, להתאמץ להשיג מטרות כאלו ואחרות, לא לוותר לעצמם, לחפש נואשות למה אני יכול להתאים ולאיזו משבצת אני יכול להדחס, פחות משנה איזה מחיר אני משלם או משלמת כדי להיות שם.
למרות שאנחנו באים ממקומות שונים עם סיפור חיים שונה ומיוחד לכל אחד מאיתנו, בכולנו יש את המקום המבקר, הנוקשה, התובעני, שיש לו טקסט קבוע, ידוע, קצר ומסרס. “אני לא מספיק טוב”, “אני לא שווה”, “אם לא אתאמץ לא יהיה לי” ” טקסט שביודעין או שלא ביודעין מנהל אותנו ומנווט את חיינו ופעולותינו במציאות. המקום הזה גם לא מושפע וגם לא נרגע, אפילו לא במעט, מהשגים והצלחות, מחמאות, תעודות הצטיינות ואישורים כאלה ואחרים לכך שאנחנו בסך הכל בסגר גמור במציאות.
היכולת שלנו לגדל בתוכינו מקום של קבלה הוא תהליך משמעותי, לרוב לא מאוד קצר ובדרך כלל לא פשוט בכלל. מסתתרות מאחורי הקושי הזה אמירות מאוד נוקבות ואמונות מגבילות שמנהלות את חיינו מבלי שנהיה מודעים לכך.
האמונה שאני חייבת להתאמץ כדי להשיג משהו טבועה בחלקינו עמוק עמוק ומתחתיה מסתתרת אמונה עוד יותר קדומה ובעלת שורשים עבותים שאם לא אתאמץ לא יהיה לי.
אנרגיה של מאמץ היא אנרגיה לא נקייה כמו אנרגיה של ריצוי כמו אנרגיה של להתאים את עצמי או לכווץ את עצמי למשבצות ואילוצים חיצוניים.
תהליך ההתפתחות האישי המשמעותי מתחיל מההבנה שמגיע לי לקבל, נקודה. פשוט מגיע לי, בגלל מי שאני, בגלל מה שיש בי וזה טוב דיו. מגיע לי שיאהבו אותי ללא תנאי, בלי מאמץ, מגיע לי שיהיה לי טוב, מגיע לי להרגיש רצויה, שייכת, בעלת ערך.
היכולת שלנו לפרגן לעצמינו את עצמינו, כמה פשוט ככה קשה. זה משול בעיני ממש לתהליך של הנבטה. ההנבטה, ההזנה והטיפוח של המקום בתוכינו שבו יש את כל האיכויות שלנו, התכונות הטובות, האמונה בערך שלנו, במי שאנחנו.
זהו המקום שבו אנחנו יכולים לסמוך על עצמינו שנהיה החברים הכי טובים של עצמינו, שנסתכל על עצמינו בעיניים פנימיות טובות וחומלות, שנצליח להביא פנימה לתוכינו את האיכות הטובה הזו שאנחנו מכירים של נתינה לאחר, אמפטיה לצרכים של הקרובים לנו. שנצליח להזין את עצמינו באותו דשן עשיר ומפרה שבו אנו מזינים את האהובים שלנו…גן העדן הפרטי שלנו.
אני מזמינה את כולנו לאמץ את התפילה הבאה:
מי יתן ואני אשכיל כל יום בכל שעה להתבונן פנימה ולהודות לעצמי על עצמי
שאדע לשמוח בכל הדברים הטובים שיש בי ויש לי להציע לעולם
שאלמד לפרגן לעצמי
להיות טובה אל עצמי
להיות החברה הכי טובה של עצמי
להנות מלקבל
לפרגן לעצמי להיות ללא מאמץ
להתרחק קצת מצריכה וחייבת ולהתקרב לרוצה ובא לי ומגיע לי
אמן כן יהי רצון